החזון מאחורי הפרויקט
בינואר 2010 פקדה את דרום ישראל סופת גשם חריגה שהפכה את נחל ניצנה לזרם בעוצמה שלא נמדדה כמותה מעולם - 1,420 מ"ק לשנייה. השיטפון סחף את תשתית הנחל והפיל את גשר ניצנה על כביש 211. יישובי פתחת ניצנה נותקו: ללא כביש, ללא אספקת מים סדירה, ללא חשמל. הפתרון לא יכול היה להיות שיקום הגשר הישן - הטבע הוכיח שהוא לא מספיק. נדרש גשר חדש, עם ביסוס שחודר לשכבות הסלע, עם ניצבים שיעמדו בפני סחיפה. גשר שיעמוד איתן בפעם הבאה.
ייחוד הפרויקט
הגשר החדש תוכנן מאפס עם לקחי האסון בראש: ביסוס עמוק שחודר לשכבות הסלע, ניצבים רחבים וארוכים שמונעים סחיפה, וקורות דרוכות שיוצרו במפעל, הובלו לאתר והותקנו בשטח - שיטה שמאפשרת דיוק גבוה ועמידות מרבית. בנוסף לגשר עצמו בוצעו עבודות עפר, ריבוד אספלט וגביונים לאורך ערוץ הנחל - כולם נועדו לבנות תשתית שתעמוד בפני שיטפון הבא, כשיגיע.
אתגרים הנדסיים
הבנייה בתוך ערוץ נחל - גם אם אכזב רוב השנה - מחייבת מודעות מתמדת לסיכון. כל עבודה בשטח הנחל נעשית תחת מגבלת זמן טבעית: ימות הגשמים אינם סלחניים. תכנון שלבי העבודה, מיקום ציוד כבד וביצוע יסודות בעומק שלא נסחף בשיטפון - כל אלה דרשו תכנון קפדני ושיטת ביצוע שאינה מוכרת מבנייה עירונית רגילה. הביסוס העמוק, החודר לסלע, חייב ציוד כבד מיוחד ובקרת איכות מוגברת - כדי שהכל יהיה מושלם.
משמעות הפרויקט
במילה אחת - "ציונות". יישובי פתחת ניצנה - קהילות שבחרו לחיות בדרום המדינה - נותקו ממנה בשל שיטפון שלא צפה אותו איש. גשר ניצנה הוא הסיפור של מדינה שחוזרת ומחברת את יישוביה, אפילו בקצה המדבר, אפילו אחרי שהטבע הכריע. גלנור בנתה גשר - ועם הגשר, חיברה בחזרה את הקהילה לשאר הארץ.
תקציב: כ־45 מיליון ₪